תחושת דחיפות (Sense of Urgency) ומהפכת ה-ACES

למה חשוב ליצור תחושת דחיפות כלפי מהפכת ה-ACES

תחושת דחיפות על פי ג'ון קוטר

בספרו Leading change, מציג ג'ון קוטר (John P. Kotter) שמונה שלבים לניהול שינוי. בעוד שרבים המנהלים שחושבים שכדי להוביל שינוי צריך קודם כל להגדיר חזון ואסטרטגיה, טוען קוטר שזהו רק הצעד השלישי. ראשית עליך כמנהל ליצור תחושת דחיפות לצורך בשינוי, ליצור צוות מוביל שיהיה שותף להובלת השינוי ואיתו ביחד להגדיר חזון ואסטרטגיה.

תחושת דחיפות – גורם מרכזי בהטמעת שינוי ארגוני תחבורה עתידית

הנושא של יצירת תחושת דחיפות כל כך מרכזי בעיניו, עד שהוא הקדיש לו ספר נפרד בהמשך בשם "שינוי כאן ועכשיו" (במקור Sense of Urgency). אחד הנתונים שהוא מביא במבוא לספר, צריך להדליק נורות אזהרה בראשו של כל מי שמוביל שינוי – בכ-70% מהשינויים שנבדקו על ידו (למשל, יישום אסטרטגיות צמיחה חדשות, הטמעת מערכות מִחשוב, ארגון מחדש במטרה להפחית בהוצאות) השינויים לא הוטמעו במלואם, מאמצי השינוי נכשלו, או שהשינויים הצליחו אך בחריגה גדולה מהתקציב המתוכנן ומלוחות הזמנים, ועם מידה רבה של תסכול.
ככל שג'ון קוטר חקר יותר מקרים וראיין יותר מנהלים, הוא השתכנע שהטעות המרכזית שהובילה לכשלונות בהטמעת השינוי הייתה שמנהלים לא יצרו תחושת דחיפות מספיק חזקה ולא הצליחו להפחית את השאננות.

תחושת דחיפות ומהפכת ה-ACES

בפוסט זה אני רוצה להתרכז בשלב הראשון של יצירת דחיפות, בהקשר של מהפכת ה-ACES, שמייצגת חדשנות משבשת שמחייבת ארגונים להיערך. הנושא עלה בראשי בעקבות פגישות עם לא מעט אנשים מארגונים אשר עומדים להיות מושפעים ממהפכת ה-ACES, והתגובות היו בעיקרן שקיימת מודעות בארגון ונערכים לכך, אבל אפשר היה להבין מהמוזיקה שמתייחסים לנושא כמו אל נושאים רבים אחרים שעל סדר היום של הארגון.

תחושת השאננות אל מול מהפכה טכנולוגית שכנראה תגרום להיעלמותם של ארגונים מובילים ולעלייתם של אחרים, אל מול מהפכה כלכלית שבכל העולם נערכים אליה ומנסים להבין את כל משמעויותיה, הזכירה לי את דבריו של ג'ון קוטר. קוטר התייחס למספר מאפיינים שאני רוצה לבחון בראיית מהפכת ה-ACES.

"השאננות נפוצה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים"

היא קיימת מכיוון שהרבה פעמים הצלחה יוצרת שאננות, וגם כאשר התנאים השתנו אז תחושת ההצלחה ממשיכה לתדלק את השאננות עוד זמן רב.
במצב של מהפכה טכנולוגית, השאננות מקבלת חיזוק מהעובדה שלא באמת ברור מה הולך לקרות. מנהלים רבים מניחים הנחות שגויות לגבי הטכנולוגיה החדשה או לגבי הנכונות של הציבור לאמץ אותה, במיוחד כשהם מרגישים מאד בטוחים במוצר, בשירות או בטכנולוגיה הקיימת שהביאה אותם להצלחה.

מהפכת ה-ACES דומה אך שונה במספר מובנים למהפכות טכנולוגיות קודמות. כולנו מכירים את הסיפורים על דיגיטל, קודאק ונוקיה שהשאננות גרמה להם להיעלם עקב כניסת טכנולוגיות חדשות. במקרה של מהפכת ה-ACES, מדובר לראשונה במהפכה טכנולוגית ידועה מראש, שארגונים רבים, מהמגזר הציבורי והעסקי, נערכים אליה. לכן, זה מחייב מנהלים להבין שאם המתחרים נערכים, כדאי להם לצאת מהשאננות ולהתחיל להיערך בהתאם. ייתכן והם יגלו שהם בזבזו מאמצים ומשאבים לשווא, אבל ייתכן וגם יגלו שהם הצילו את החברה שלהם.

"תחושת דחיפות מדומה או מוטעית נפוצה כמו שאננות"

תחושת דחיפות מדומה מלווה פעמים רבות בפעולות שיותר מאפיינות היסטריה. הרבה ישיבות, צוותי עבודה, ריבוי מסמכים בנושא אבל אין ממש התקדמות. הארגון לא באמת מקצה לנושא את תשומת הלב הניהולית הנדרשת.
גם בהקשר של מהפכת ה-ACES אני פוגש בארגונים בהם לכאורה יש פעילות בנושא, אבל כאשר אתה מדבר עם מנהלים בארגון אתה שומע מהמוזיקה של הדברים שלהם שאין באמת הרגשה בארגון שהנושא בוער בעצמותיו של מישהו. ניתנה הנחייה באחת מהישיבות להיערך לנושא, וגם הוגדר מנהל שירכז את ההיערכות, אבל מבחינת סדר היום של המנכ"ל וההנהלה ומבחינת הקצאת המשאבים, ניתן להבין שאין באמת תחושת דחיפות.

"בשינוי מתמשך, יצירת תחושת דחיפות מַספקת ושמירה עליה הן הכרחיות כל הזמן" 

ארגונים רבים מתקשים בניהול של שינוי לאורך זמן. הארגונים מצליחים להתמודד טוב עם פרויקטים נקודתיים שדורשים ריכוז מאמצים, אבל נכשלים בשמירת הדריכות הארגונית לאורך זמן כאשר מדובר בשינוי מתמשך. סיבה מרכזית לכך לדעתי היא ששינוי לאורך זמן דורש שינויים משמעותיים בתרבות הארגונית והניהולית.

מהפכת ה-ACES היא לא אירוע נקודתי. מדובר על מהפכה שתחילתה בימים אלו אך צפויה לקחת שנים רבות. אם ניקח לדוגמה את מהפכת הסמארטפון שהחלה ב- 2007, אז לא בטוח שאנחנו כבר הגענו לסיומה. גם כניסת המכונית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לא התרחשה ביום אחד. בדומה למהפכות טכנולוגיות אלו ואחרות, ארגונים צריכים להיערך למהפכת ה-ACES כאל מהפכה ארוכה וליצור את המנגנונים הפנימיים שמשמרים את תחושת הדחיפות הנדרשת בכל רובדי הארגון.

יצירת תחושת דחיפות על ידי יצירת מודעות בארגון

אם נחזור לסטטיסטיקה שבראש פוסט זה, ארגונים שלא ישכילו לייצר את תחושת הדחיפות הנדרשת לגבי מהפכת ה-ACES, עלולים למצוא את עצמם בתוך ה- 70% שנכשלים בהטמעת שינויים, מדדים מאחור אחרי אלו שלקחו את ההובלה ונלחמים על הישרדותם.

מתוך ההבנה הזאת, הצעד הראשון שבנינו ב-ACES Consulting הוא יצירת מודעות לנושא ברמת ההנהלה והדרג הניהולי הבכיר. רק לאחר שמבינים את דחיפות הנושא, אפשר לגשת ולטפל באסטרטגיה של הארגון אל מול מהפכת ה-ACES.

כתוב/כתבי תגובה